מתי ניתן לפרק שיתוף במקרקעין? אילו מגבלות אם בכלל חלות על פירוק השיתוף? על כל אלו ועוד במאמר שלפניכם
חוק המקרקעין (להלן: "החוק") קובע בסעיף 37(א) כי: "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף".
גם בבתי המשפט נפסק, כי החופש של כל שותף לצאת בכל עת שיחפוץ מהשותפות הוא עיקרון על, שיש לו חריגים בודדים בלבד.
אם כן, שותף בעל חזקה במקרקעין (שטח כלשהו, דירה וכד') יכול לצאת מהשותפות ולמכור את חלקו האישי במקרקעין - בכל רגע בו ירצה לעשות זאת.
בעיקרון, התהליך אמור להיות מהיר ופשוט, אולם כאשר ישנו סכסוך כלשהו ואחד הצדדים מתנגד לפירוק השיתוף, המקרה יכול להגיע לפתחו של בית המשפט, אשר ידון בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ויפסוק בהתאם לנתונים ולטענות שבפניו.
מומלץ להיוועץ בעורך דין מקרקעין כדי להתמודד עם הנושא בבית המשפט בדרך הטובה ביותר האפשרית.
שתי דרכים לביצוע פירוק השיתוף במקרקעין
1. הכלל הוא פירוק בעין - זו הדרך העדיפה לפירוק שיתוף במקרקעין: חלוקת פיזית של הדירה או השטח בין השותפים. כך, למשל: אם יש בבניין מסוים ארבע דירות ושני אחים מחזיקים בהן במשותף, אפשר יהיה לבצע חלוקה בעין, כך שכל אח יקבל לידיו שתי דירות שיהיו בבעלותו המלאה.
במקרה שבו שותפים מחזיקים בבעלותם דירות בעלות ערך שונה, ואחד השותפים קבל דירה בעלת ערך גבוה יותר, בית המשפט יוכל להורות לשותף לשלם לשותף השני דמי איזון כדי להשוות את החלקים הנפרדים שלהם בנכסים.
2. חלוקה בשווי- כאשר מדובר במקרקעין שלא ניתן לחלק אותם או כאשר בית המשפט סבור, כי חלוקה בעין תגרום הפסד משמעותי לחלק מהשותפים או לכולם, פירוק השיתוף יהיה בדרך של מכירת המקרקעין לצד ג' וחלוקת הסכום שיתקבל בין השותפים.
סעיף 40 (ב) לחוק קובע, כי המכירה תעשה בדרך של המרבה במחיר, למעט במקרים בה בית המשפט הגיע למסקנה, כי יש מקום למכור את המקרקעין בדרך אחרת.
